לא עושים סקר שביעות רצון באמצע סערה (ועוד תזכורות לדרך)

כתבתי לעצמי רשימת עוגנים, לשלוף ברגעים שאני הולכת לאיבוד והלב מבקש לחזור הביתה.

1. המחשבות שמסתובבות לך בראש לא תמיד נוצרו אצלך. חלקן זלגו מאנשים אחרים, מציפיות חברתיות, מרעשי רקע. נקי את התדר, השאירי רק את מה ששלך באמת.

2. הכאב הוא שער, לא דרך ללא מוצא. הכאב לא בא להרוס אותך, הוא מבקש לעבור דרכך כדי להפוך למשהו אחר. תני לו לעבור. כשאת מסכימה לשהות בו בלי לברוח, את מגלה שבצד השני מחכה אישה חופשייה. העומק שהכאב חורץ בך הוא הערוץ שדרכו יזרמו אחר כך עונג, יופי וצחוק פרוע. מי שיודעת לבכות עד העצם, יודעת גם לחיות ולאהוב עד שורש הלב.

3. סלחי למנגנוני ההישרדות שלך. כשאת מוצאת את עצמך טורפת חמש פרוסות לחם עם חמאה לארוחת צהריים ולא זזה שלוש שעות מהספה, אל תוסיפי לזה הלקאה עצמית. זו הייתה הדרך הכי טובה של המערכת שלך להרגיע אזעקה מיידית. תודי לה על הניסיון, ושלפי לאט את ערכת ההצלה האמיתית שלך: כתיבה במחברת, פלייליסט שירים שאת אוהבת, מקלחת חמה, כוס שוקו קר או חם (תלוי בעונה), בהייה של חצי שעה בחלון, או הפתק הקטן שמזכיר לך מי את.

4. כשהסוללה על 10%, מכבים ישומים כבדים ברקע. זה לא הזמן להזיז הרים או לחלץ חברות ממשבר קיומי. סגרי תריסים, שמרי כוח למה שחשוב, והשאירי הודעת "תיכף אשוב". שחררי אחיזה והפסיקי להחזיק את כל העולם על הכתפיים, החיים זורמים גם כשאת מרפה.

5. הכל זמני. גם הלילה הכי חשוך נכנע בסוף לבוקר. היקום לא נגדך, הוא רק מעביר אותך שלב. זכרי שאת עדיין בדרך.

6. מזג האוויר שלך הוא הטבע שלך. אל תצמצמי את הסערות שלך כדי לא להרטיב אחרים, ואל תכסי את הזריחות שלך כדי לא לסנוור. היי את ואל תחששי לבטא את כל מה שקיים בך. תאהבי את עצמך בכל עונות השנה, והקיפי את עצמך רק במי שיכול לשבת ליד הפצע שלך בלי למהר לתקן אותך, ולעמוד ליד ההצלחה שלך בידיים פתוחות שמוחאות כפיים מכל הלב.

7. לא עושים סקר שביעות רצון באמצע סערה. כשאת מוצפת, אל תסיקי מסקנות על החיים שלך, על הערך שלך או על העתיד שלך. ברגעי קושי המחשבות הן מראה מעוותת של המציאות. הזיזי הצידה את הניתוחים והמסקנות ותשאלי רק: מה הכי מיטיב איתי כרגע?

8. הראש שלך הוא מכונת פטפוטים בלתי נלאית שלא תמיד יודעת על מה היא מדברת. הוא יכול לטוות תיאוריות שלמות ולשכנע אותך ש"הכל בסדר" או ש"סוף העולם הגיע". אל תאמיני לו. הגוף הוא גלאי האמת שלך. כשאת מתבלבלת בדרך, עזבי את הניתוחים וההסברים, רדי קומה אחת למטה, לתוך הגוף. הניחי יד על החזה והקשיבי למה שהגוף מספר. כיווץ הוא סימן לעצור, התרווחות היא אישור תנועה. הקשיבי לו, הגוף מעולם לא שיקר לך.

9. דברי אל עצמך כמו שהיית מדברת אל הילדה הכי אהובה בעולם כשהיא מנסה לרכב בלי גלגלי עזר ומשתטחת על האספלט. במקום "מה יהיה איתך?", תגידי: "ראיתי כמה קשה ניסית, בואי נשב רגע לנוח".

10. את יכולה למעוד, לטעות, לאבד את הסבלנות, אבל אסור לך לעזוב לעצמך את היד. כשיש בתוכך אימא מיטיבה שמביטה בילדה המפוחדת ואומרת לה: אני כאן, הפחד מאבד את רוב הכוח שלו עליך. וגם אם נטשת את עצמך לרגע - פשוט תחזרי.

11. סבלנות. אי אפשר לצעוק על עץ בחורף שיתחיל כבר ללבלב. יש תקופות בהן מה שנראה כמו עצירה או כובד, הוא בעצם עבודה תת-קרקעית עמוקה. הלב שלך לא עובד לפי לוחות זמנים ביומן. אל תאיצי בו ואל תשווי לקצב החיים של אחרים. תני אמון בעונה שאת נמצאת בה עכשיו. כל דבר בעיתו. האביב תמיד מגיע בזמנו.

12. כשאת מחוברת ונוכחת את בלתי מנוצחת. זו המולדת הפנימית שלך. התחושה הכי מרגיעה שיש, שאת סוף סוף בבית בתוך הנפש שלך. לא משנה איפה תהיי בעולם ומה יקרה בחוץ, יש לך מקום בטוח, מוגן ואוהב לחזור אליו בכל רגע.

13. כשאת נאמנה לעצמך, העולם מתכוונן סביבך. כשאת סולחת לעצמך, את מזמנת רכות. את תגיעי ליעד עם כל החלקים שלך, שלמה בדיוק כפי שאת. כמו שכתב נתן אלתרמן בשירו "בדרך הגדולה": לְהַבִּיט לֹא אֶחְדַּל וְלִנְשֹׁם לֹא אֶחְדַּל וְאָמוּת וְאוֹסִיף לָלֶכֶת.

בתמונה: ילד שידע למצוא שלווה פנימית