באתי להחזיר אתכם

השבוע השתתפתי בערב מבוא לקראת לימודי מיניות שאני מתחילה בנובמבר. שוב נובמבר. איך זה שכל ההתחלות וכל הסופים קורים לי בנובמבר. מיניות בשבילי היא שער שדרכו אני עוברת ולומדת על עצמי ועל העולם. זה שדה מרתק עבורי להתפתחות וגילוי, ולא פעם דרך מיניות אני מבינה טוב יותר את עצמי ואת המקומות מהם אני פועלת גם בתחומים אחרים. במרחב מיני אני לומדת תקשורת מיטיבה, איך להיות בנוכחות, מה הם גבולות, איך לבטא מה אני צריכה, ואיך להקשיב טוב יותר לצרכים של אחרים. עבור אישה כמוני שהמילים הם הכוח שלה בעולם, זו הזדמנות להניח למילים ולתקשר בשפת הגוף. הנושא הזה תמיד העסיק אותי וחקרתי אותו בעיקר דרך התנסות. והנה עכשיו לראשונה בחיי יש לי קריאה פנימית ללכת ללמוד מיניות ולהעמיק בה גם בתיאוריה ולא רק במעשה. ערב המבוא היה מרתק ממש. ישבתי במעגל עם עוד כ-20 איש ואישה והקשבתי בסקרנות למנחה, כשלפתע חשתי רעד של התרגשות מהרעיון שאולי אהיה מטפלת מינית. זו היתה מחשבה ממש קטנה וגם קצת מפחידה, אבל נתתי לפחד להיות. דויד גרוסמן כתב שאפשר לראות את התקווה כמין עוגן, שנזרק מתוך קיום חנוק ונואש לעבר עתיד טוב וחופשי יותר. לעבר מציאות שעדיין איננה קיימת, שרובה עשוי ממשאלות לב. מדמיון. באותו לילה הלכתי לישון עם המון מחשבות-עתיד ובבוקר כבר דמיינתי את הקליניקה שתהיה לי בעוד שנתיים כשאסיים את הלימודים. שנתיים, חשבתי, שנתיים זה אומר שאיתי כבר לא יהיה כאן 5 שנים. איך לעזאזל זה יכול להיות? ככל שאני חוזרת לחיים, כך מתגבר הכאב על מה שאיבדתי ולא יחזור, זה הרי בלתי נסבל שהחיים ממשיכים בלעדיו. אני בוכה וממשיכה, ממשיכה ובוכה, כי אני לא רוצה לחדול, אני רוצה לחיות ולהיות.

***

לפני שבוע נהרג דור בן שמחון, מג"ד 52. דור היה מ"פ אהוב של איתי, כמו כולם גם אצלנו בבית קראו לו דב"ש. לא פגשתי אותו אבל הכרתי את שמו מהסיפורים של איתי. הפלוגה כל כך אהבה אותו שכאשר הוא סיים את תפקידו הם הביאו לו במתנה כלב.. מיקה רצתה שנלך לשבעה, ניסיתי אבל בסוף קיבלתי רגליים קרות ואמרתי לה שאני לא מסוגלת. בין היתר פחדתי לפגוש שם את הכלב. הימים היו ימי קורונה כשדבש פיקד על הפלוגה של איתי. באותם ימים של סגרים וניסיון למנוע הדבקות, קרה לא מעט שהוציאו את החיילים הביתה ואז קראו להם לחזור לבסיס. באחת הפעמים הם כבר היו ברכבת כשדבש הודיע לעשות אחורה פנה ולחזור. אחד החיילים שכבר ממש פינטז על הבית, הקליט הודעה בקבוצה של הפלוגה (תדמיינו שאגה): דבאאאשש, אני לא מאמין שאתה עושה לנו את זהההה, למה אתה מחזיר אותנו??? ההקלטה הזו נהייתה קאלט אצלנו בבית, ובכל פעם שמיקה או איתי רצו להביע מחאה כלפי התנהגות או רעיון מסויים, הם היו צועקים בצחוק: דבאאאאששש. באותו יום שישי איום ונורא ששמו של דבש הותר לפרסום, דמיינתי את המפגש בעולמות עליונים. איתי שואל: דבש מה אתה עושה פה??? ודבש עונה: באתי להחזיר אתכם.

לזכרם של חיילי גדוד 52 שנפלו בלבנון בשבוע שעבר: נוה חבשוש, ליאב כבביה, יואב קליין, דור בן שמחון (דבש). כל אחד מהם השאיר אחריו עולם שלם ומרוסק.

בתמונה: איתי ודבש ביום ספורט בפלוגה. חדי עין יבחינו שדבש עומד לשלוף כרטיס צהוב, בטח אפשר למצוא בזה מטאפורה למשהו.