לולאה מחוץ לזמן

חזרתי הביתה וגיליתי שעציץ אחד מת. העציצים האחרים שרדו. אחד מהם אפילו נתן פרחים יפים. עציצים כמו אנשים, יש מי שנובל בעיתות משבר, ויש מי שמוצא כוחות לצמוח.

חזרתי הביתה וגיליתי שעוד חייל מת. שישה חיילים אחרים מתו יחד איתו. אף אחד לא שרד, פרחים יפים שנקטפו. נקרע לי הלב. מעיין פרלשטיין שנהרג באסון בחאן יונס הוא בן השכבה של מיקה, ועכשיו הוא שכן של איתי. איתי "פתח" שורה חדשה, אחרי שאדם אגמון, בן כיתתו שנהרג בשבעה באוקטובר, "סגר" את השורה הקודמת. התפללתי שאיתי ישאר לבד, אבל חודש אחר כך יהל גזית הצטרף ומאז עם כל הותר לפרסום קיווינו שלא יבואו שכנים חדשים. שלחתי הודעה לאמא של יהל: נהרג חייל מאשחר, את מכירה את המשפחה? והיא ענתה: לא, אבל עכשיו נכיר. בנתיים אני לא מעיזה ללכת לבית העלמין ולראות את הקבר הטרי שהצטרף לשורה. מקווה לאסוף כוחות וללכת לשבעה.

יש מושג בתכנות שנקרא לולאה מקוננת. לולאה אחת ממוקמת בתוך גוף של לולאה אחרת, לולאה בתוך לולאה. כאשר הלולאה החיצונית מתחילה לפעול, היא מפעילה את הלולאה הפנימית, שרצה את כל החזרות שלה עד לסיומה. רק אז הלולאה החיצונית ממשיכה לחזרה הבאה שלה. קיבלנו 12 ימי מלחמה שנלכדה בתוך מלחמת 632 הימים אנד קאונטינג, טיימרים חדשים נוצרים, אבל הספירה לא מסתיימת. עד מתי?! לפעמים נדמה שנלכדנו בלולאה מחוץ לזמן.

חזרתי הביתה חבוטה וחבולה. לאט לאט אני חוזרת לעצמי, אם יש בכלל עצמי לחזור אליו. מה זה אומר לא להיות אני-עצמי, הרי זו אני בעצמי ש-12 יום לא הייתי בבית. איך אפשר לרצות שהחיים יחזרו למסלולם אם לא ברור לאיזה מסלול אנחנו רוצים להחזיר אותם. למסלול הטירוף שנזרקנו אליו מאז השבעה באוקטובר? למסלול המסוכן שהביא אותנו אל השבעה באוקטובר? אני למשל הייתי רוצה לחזור למסלול חיי שלפני הדפיקה בדלת, אבל אף דרך לא מובילה לשם.

חזרתי הביתה אחרי 12 ימים שבהם כל מה שהיה חשוב נדחק בפני הדחוף, הקריטי וההישרדותי. לא היה זמן לשהות, לא יכולתי לפסוע בנחת, הכל נעשה בבהילות. שיחות חשובות בזוגיות נקטעו ונכנסו להולד. איך שומרים על הבית כשאני לא בבית? חזרתי הביתה אבל רגע, תן לי דקה להתרגל אליך שוב.

בתמונה: מה הייתי נותנת בשביל עוד דקה להתרגל אליו שוב.